על התמדה, קביעות, והרגלים טובים

/ תמר ויסמן פיינגולד /

למרות שאני אוהבת לשחות יותר משאני אוהבת לרוץ, אני מצליחה לרוץ בקביעות ובהתמדה, ולא מצליחה לשחות בקביעות ובהתמדה. איך זה ייתכן?

אני אוהבת לשחות. מאד. אני אוהבת את הפעילות עצמה, את התנועתיות, את התחושה הגופנית שיש אחרי השחייה, את מצב הרוח אחרי השחייה. זו מעין מדיטציה עבורי, ואחריה אני מרגישה רגועה, מפוקסת, רעננה.

לרוץ- אני קצת פחות אוהבת. אני פחות נהנית מסוג הפעילות הזה.

ואף על פי כן, לרוץ- אני מצליחה מידי שבוע. ולשחות- פחות.

איך זה ייתכן?

איך יכול להיות שקל לי יותר להתמיד בפעילות שאני פחות אוהבת?

התשובה היא- נסיבות וסביבה.

מה זאת אומרת?

אני רצה עם קבוצת חברות. יש לנו קבוצת ווטסאפ משותפת, וביום לפני הריצה, תמיד מישהי כותבת, מזכירה לכולנו, שמחר יש ריצה. תוך כדי הריצה אנחנו מדברות, מתבדחות, (כמה שאפשר... כשהמאמץ עולה אף אחת לא מדברת), מה שהופך את הזמן לנעים יותר, וגורם לו לעבור "מהר יותר". בסוף הריצה אנחנו מקפידות להקדיש זמן למתיחות ולשחרורים. זה חשוב ובריא לגוף, אבל חשוב לא פחות- זה זמן נוסף לדבר עוד קצת, להשלים עוד קצת פערים מהשבוע, לדון בנושאים שברומו של עולם, או כמו שאנחנו קוראות לזה: "ללרלר".

אנחנו נפגשות לריצה תמיד באותו היום ובאותה השעה. אין צורך בתיאומי לו"ז ובהתארגנות מראש. בבית יודעים מתי זמן הריצה שלי. זה לא מפתיע אף אחד, ברור לכולם שבזמן הזה אני יוצאת.

מעבר לכך- דאגנו שמועד המפגש יהיה נוח לכולן. עבורי זהו יום פנוי, כך שנוח וקל לי לנצל את הזמן הזה לפעילות גופנית.

במקרים המועטים שאינני יכולה להתפנות בדיוק בשעה היעודה, אני יודעת שזהו יום בו יש לי גמישות, כך שתמיד אני יכולה להקדים בשעה או לדחות בשעה.

ובמקרים הבאמת נדירים שגם זה לא מסתדר- אני מנסה לקבוע עם החברות החלפה חד פעמית של מועד פגישת הריצה שלנו.

ככה, קל, פשוט, קבוע, לא מצריך התארגנות מחודשת בכל שבוע.

ומה לגבי השחייה? יש לי כרטיסייה לבריכה, ואני יכולה לבוא לשחות מתי שאני רוצה.

לכאורה, קל יותר להתמיד ככה, לא? אז זהו. שלא. אני יכולה ללכת לשחות כמעט בכל יום. כמעט ביום ראשון, כמעט ביום שני, כמעט ביום שלישי... בפועל, במבחן המציאות זה קורה פחות. הרבה פחות.

כמו אצל כולם, גם אצלי החיים עמוסים. קל לי יותר לפנות זמן למשהו שמעוגן בלו"ז. זה מצריך התארגנות מחודשת בכל פעם. התארגנות צורכת הרבה אנרגיה. כדאי להשאיר את האנרגיה הזו לאימון, ולא לבזבז אותה על התארגנות.

נוסף על כך, אני שוחה לבד. כיף לי יותר ונעים לי להיות עם חברות, קשה לי יותר להבריז כשאני יודעת שזה כרוך בבילוי עם החברות שלי.

אז מה אפשר ללמוד מזה על הרגלים טובים ועל התמדה? הרגלים טובים דורשים התאמה של הסביבה שלנו. קביעות, מחויבות, התאמה מבחינת נוחות של לו"ז, כל אלה חשובים ואפילו קריטיים להצליח בהתמדה. חשוב לשתף את הסביבה שלנו, ליידע אותם, לוודא שזה זמן אפשרי, ומתאים, ולהשאיר גמישות לשינויים במידת הצורך.

בהצלחה!!!